בלוג

פטריגיום, המוכר גם כ"עין הגולש", הוא גידול מוגבה בצורת כנף אשר מלא בכלי דם שמקורם בלחמית – הקרום שמכסה את הסקלרה- לובן העין. מראהו של הפטריגיום נע בין גידול שקוף שכולל מספר מצומצם של כלי דם בשלבי צמיחה מוקדמת, ועד לשכבה אטומה ובשרנית אשר לא מאפשרת ראיה בשלביה המאוחרים של המחלה. התקדמותו האופיינית של הגידול היא מהיווצרותו בפינה הפנימית של העין (לכיוון האף) והתפשטותו לקרנית ולכיוון האישון.

הסימפטומים:

בשלבי המחלה המוקדמים הפטריגיום הוא לרוב אסימפטומטי, אך במקרה של דלקת עלולים להופיע חלק מהתסמינים הבאים:

• הופעת נגע ורוד, לבן או אדמומי, אשר בולט מעט מעל פני השטח של העין.
• גירוי של העין בליווי אדמומיות
• תחושת גוף זר / גרד / שריפה בעין
• טשטוש או פגיעה בראיה

יש לציין שהופעת אחד מהתסמינים לעיל לא מבטיחה את קיומו של הפטריגיום. עם זאת, במקרה של הופעתם מומלץ להיבדק אצל רופא עיניים.

אטיולוגיות לפטריגיום

הסיבה להיווצרות הפטריגיום טרם הוגדרה באופן מדויק, אך ניכר שישנה השפעה רבה לחשיפה ארוכת טווח לשמש (במיוחד לקרני אור אולטרא-סגולות), לרוח ולתנאי סביבה אשר יוצרים יובש וגירוי של העין באופן כרוני. לכן תופעה זו מוכרת גם בשם "עין הגולש", שכן היא נפוצה יותר בגברים שחשופים שעות רבות לשמש, ובקרב אוכלוסיות שמתגוררות בסמוך לקו המשווה. כמו כן, ייתכן וישנו רכיב גנטי ששותף לצמיחת הפטריגיום, אך הדבר טרם הוכח.

מניעת הפטריגיום

בניסיון למנוע את הופעת הפטריגיום או את התפתחותו במידה וכבר הופיע, ניתן לעקוב אחר הפעולות הבאות:

• הימנעות מחשיפה ישירה לקרני השמש
• חבישת כובע
• הקפדה על שימוש בחומרי סיכוך והרטבה של העין

עם זאת, הפטריגיום לא חולף או נרפא ללא טיפול או התערבות חיצונית. פעולות המנע עשויות להאט את התקדמותו, אבל ניתוח הינו הטיפול הסופי היחידי שקיים.

כיצד המחלה מאובחנת?

האבחון הראשוני יינתן ע"י רופא עיניים בבדיקת עיניים שגרתית, לאחר שהנגע נצפה ע"י הרופא מקרוב ובעזרת הגדלה. במידה וקיים ספק בנוגע לאבחנה, תילקח ביופסיה מהגידול בזמן ההסרה ותישלח לפתולוג אשר יאשר סופית את אבחנת הפטריגיום.

טיפול בפטריגיום

כאמור פטריגיום הוא גדילת רקמה שפירה שמתפתחת לאט מאוד, ומכאן שמרבית החולים לא יזדקקו לניתוח אלא לטיפול תומך בלבד: במידה והפטריגיום גדל וגורם לתחושת חיספוס, גירוד או צריבה בעין, יינתן טיפול ראשוני אשר יכלול שימוש בטיפות עיניים, טיפות נגד אלרגיה ללא צורך במרשם, דמעות מלאכותיות להרטבת העין, משחות אנטי דלקתיות ועוד. כל אלה עשויים לסייע בשלביו המוקדמים של המצב. במקרים חמורים בהם הפטריגיום ממשיך להתפתח הוא עלול לעוות את פני השטח החיצוניים של העין ולגרום לצילינדר כתוצאה מהתקמרות בלתי שווה של הקרנית או העדשה בעין. אי לכך, כאשר הפטריגיום עשוי לפגוע בראייתו של המטופל או בצורתה הקוסמטית של העין לטווח הארוך, המטופל יופנה לניתוח להסרת הפטריגיום בניתוח. הסרה כירורגית של הנגע יכולה להפחית את שיעורי ההישנות ביותר מפי 20.

ניתוח להסרת הפטריגיום

הניתוח עצמו מבוצע בהרדמה מקומית וכולל חיתוך וקילוף של הפטריגיום ושל רקמת הלחמית הנגועה. לאחר מכן, מתבצעת הדבקה של שתל בחלל שנותר. נמצא שכאשר השתל נלקח מחלק אחר של העין – ישנו שיפור של 33% בסיכויים להישנות. בחלק מההליכים ישנו שימוש בתפרים, ובאחרים השתל מוחזק במקומו ללא צורך תפירה.

התאוששות מניתוח הפטריגיום

הניתוח אורך בין 20-30 דקות, ובסופו המטופל מתבקש ללבוש רטייה בעין המנותחת למשך יומיים עד שלושה ימים. למרכיבי עדשות מגע, מומלץ להימנע מהרכבתן למשך 6 שבועות לאחר הניתוח לפחות.

בדרך כלל הפטריגיום אינו מורגש בשלבי ההחלמה של העין לאחר הניתוח, אך לעיתים תיתכן אדמומיות או הצטלקות קלה של העין.

יש לציין כי 97% ממקרי ההשינוות מתרחשים בשנה הראשונה לאחר הניתוח, ולכן יש לפעול להגנת העין 12 חודשים לפחות: יש להקפיד על הרכבת משקפי שמש, לשמור על לחות עין גבוהה ולהימנע מחשיפה לאבק.

חזרה לשגרה מתאפשרת תוך מספר ימי התאוששות.

הסיכויים להישנות וסיכונים הכרוכים בניתוח

מחקרים מוכיחים כי ב95%-99% מהמקרים בהם מבוצע ניתוח להסרת פטריגיום בעין, אין הופעה חוזרת של התופעה. מומלץ להשתמש בטיפות ובתכשירים רפואיים נוספים לאחר הניתוח כדי למנוע הישנות אפשרית. ב5% מהמקרים אזור הניתוח נותר אדמומי, ולא חוזר לצבעו המקורי. סיכונים נוספים מעבר לכך הם נדירים, וכוללים בין היתר נפיחות של העין, ראייה כפולה, דלקות עיניים ועוד.